השבוע פנתה אליי אחת העוקבות שלי באינסטגרם והביעה את תסכולה ודאגתה מהתופעה החדשה יחסית במגזר: בחורים שלא מסכימים לצאת לפגישה בלי לראות תמונה. זה מטריד אותה באופן אישי כי היא מלאה, ונפסלת פעם אחר פעם בשלב התמונה. זה מעציב אותה, פוגע בה, ובעיקר מייאש אותה מאד.
התופעה הזו שווה שיח בפני עצמה. החברה היום חיצונית יותר, מייקרת מראה מצודד ומעריכה יופי ונראות טובה יותר מבעבר. יש שיגידו שאין זה דבר חרדי, אחרי הכל צריך לזכור שזהו דבר אנושי, כללי, עולמי. התפתחותו המהירה של עולם הקוסמטיקה והתרחבות הפופולריות של ניתוחים ושיפצורים היא כבר מזמן נחלת העולם, מה שגרר מראה כמעט אחיד של כל נשות תבל. אף מחודד, שפתיים עבות, גבות מלאות וריסים ארוכים ומעוגלים. אם תשאלו אותי, הלך החן, הלך האישי. כולן נראות אותו דבר, ובאופן אבסורדי לחלוטין זה פשוט נראה לא טוב. קשה כבר לראות את הקסם הטבעי וההבדלים בין אחת לשנייה.
העולם החרדי לשמחתנו עדיין מוגן מאד מהתופעות האלה באופן יחסי, כך שהקושי בשידוכים מהתעסקות במראה החיצוני היא עוד במזל גדול עבורנו. אבל החממה החרדית היא כמו מסננת, לא כמו קיר בטון. בסוף הכל מחלחל לאט לאט.
וזה קשה. מאד. אני כל כך מבינה אותה. קשה לחיות בחברה שמציבה סטנדרט מסוים שלא כולן יכולות ורוצות לעמוד בו. זה קשה לקבל סירוב אחר סירוב, זה קשה להרגיש לא נחשקת רק בגלל גנטיקה שאין לך חלק ואשמה בה, זה קשה להרגיש כל כך שווה ואיכותית מבפנים ולא לקבל על כך פידבקים כמעט בכלל. אחרי הכל, באופן טבעי במהלך שנות הרווקות, אנו מקבלות הרבה ביטחון מתשובות של ׳כן׳ אחת אחרי השנייה. זה נעים, זה מחזק, וזה אפילו נותן תקווה. ובהתאמה, המקרה ההפוך יכול להיות מייאש עד מאד.
אבל אסור לשכוח דבר אחד חשוב מאד - המראה הוא רק שליח. פרט שולי שמהווה סנן טבעי לכל הבחורים הלא רלוונטיים שם בחוץ. אם אותך לא רוצים כי את מלאה, אותי לא רצו כי אני עובדת בתקשורת, את ההיא לא רוצים כי אין להם שקל על הנשמה, ואת החברה שלך לא רוצים כי היא ״עוצמתית מדי״. הכל שטויות. הכל דרכים מגוונות של הקב״ה לסנן עבורנו הצעות שלא מיועדות לנו. זה רק מתגלם בתוך סירובים על רקע של בעלי תשובה, חצי-חצי, ילד מיוחד במשפחה או עבודה לא מספיק נוצצת.
הכל רק ניסיונות. לכל אחת התירוץ הספציפי שבגינו היא מתעכבת. קל לנו לראות כמה קשה אצלנו וכמה רוצים את כל האחרות, אבל עמוק בלב כולנו יודעות שזה פשוט לא נכון. שבכל אחת יש משהו אחד שאפשר לא לרצות, משהו חיצוני וטפשי ולא מהותי שמסנן לה הצעות בלי סיבה רצינית.
זה לא שהשם שכח אותך. זה השם שמזכיר לך שהוא מנהל את המסלול שלך בדאגה יומיומית, מנקה ממך את כל מי שלא רלוונטי עד שיבוא האחד המיוחד שירצה אותך ככה, בדיוק כמו שאת.
