השבוע דיברתי עם איזה אבא על הבת שלו, בת 18.5, שעוד לא התחתנה. הרגשתי שהוא באמת לא נושם. אני לא יודעת אם אתן מסוגלות להכיל ולהבין את הלחץ והייאוש של הורה לבחורה כל כך צעירה, אבל זה היה אמיתי מאוד אצלו. מחילה על הביטוי, זה הרגיש שהוא פשוט מת שהיא תעוף לו מהבית. אבל משהו אחר תפס אותי בשיחה איתו, דווקא בנוגע לחיפוש. שאלתי אותו: ״אז מה אתם מחפשים?״ והוא אמר: ״מה מחפשים? בחור טוב וזהו. כלום מיוחד. רק בחור טוב.״
על פניו, זה נשמע הכי קליל, זורם, פתוח לכל הצעה. הכל מתאים לו. אבל אז חשבתי: מה זה, לעזאזל, ״בחור טוב״? מה זה אומר? ההגדרה של ״בחור טוב״ היא מסך לבן. זו לא הגדרה. זה כמו לפתוח עסק ולהגיד: ״אני רוצה להרוויח כסף.״ ברור שאתה רוצה להרוויח כסף, אבל איך? ממי? כמה? מה אתה נותן, מה אתה לוקח? בכל דבר בחיים חוסר מיקוד מביא לקיפאון.
כשאנחנו לא יודעות מה אנחנו מחפשות, על פניו נראה לנו שזה הופך את החיפוש לקל: הרי ״הכול מתאים״! אבל בפועל, זה הופך את החיפוש לבלתי אפשרי.
למה? כי אם הכל מתאים, אין לי מדד לסינון – כל הצעה נשקלת שוב ושוב, מבזבזת זמן ואנרגיה. כי אם הכל מתאים, אני לא מעבירה מסר החוצה – השדכנית, או המכר שמנסה לעזור, לא יודעת איך לחשוב בשבילי, והיא שולחת את ״בחור טוב״ הגנרי שאין לו שום חיבור אמיתי אלייך. וכי אם הכל מתאים, זה נובע מייאוש – השדר של ״רק שייקח אותי מפה״ זו לא עמדה של בחירה, זו עמדה של בריחה. ובריחה לא בונה זוגיות. לפחות לא זוגיות נכונה וטובה ובת קיימא.
להתייאש זה לא לבחור. להעז לרצות משהו ספציפי זה הצעד הכי חשוב בתהליך השידוכים, והוא ההפך הגמור מלהיות מפונקת. זה לא אומר שאת יודעת בהכרח איזה בחור בדיוק את רוצה, אבל את יודעת איזו מציאות את רוצה לבנות איתו. האם את מחפשת שותף לעשייה? איש שיח תורני? יציבות ושקט נפשי? הרפתקאות וטיולים? ברגע שאת מבינה את התכלית שלך, את כבר יודעת איזה סוג של בחור טוב מתאים לך. ברגע שאת ממוקדת, את משדרת החוצה אנרגיה של בחירה, ואז הרבה פעמים הדברים מתחילים לזרום – כי האנשים הנכונים יודעים מה לחפש בשבילך.
אל תפחדי להצביע על מה שאת רוצה. זה לא הופך אותך למפונקת – זה הופך אותך לאשת עסקים רצינית שמנהלת את חיי השידוכים שלה בהצלחה ומתוך עמדה מובילה, ולא נגררת.
