השבוע בכתה לי חברה רווקה שהלך חלום חייה כי היא עשתה משהו רוחני שלא מתאים לה, שזה לא דרך החיים שלה והיא מבינה כבר שהיא לא תוכל להתחתן עם הבחור שעליו היא חלמה כל חייה כשהיא מתנהגת בצורה שבעיניה היא לא האידיאלית לבית של תורה.
אני רוצה רגע להגיד על זה משהו למרות שזה לא פוליטיקלי קורקט ואנשים לא אוהבים לדבר על זה. אני גם יודעת שיש הרבה רווקות שחוות סיטואציה הפוכה בה שנות הרווקות מהוות עבורן דווקא התעלות וקרבה וזה דבר מדהים וב״ה שזכו לו, אבל לא פעם רווקות חוות במהלך שנות הרווקות - בעיקר כשהן מתבגרות יותר ויותר - קשיים רוחניים מסוימים, ואני רוצה רגע להתייחס לנקודה הזאת.
כשגרתי בצפון בתקופה שהייתי כתבת שטח הסתובבתי בהרבה מאוד ערים שלא היה בהן שום דבר חרדי באזור, בוודאי לא מסעדות בכשרות מאוד מהודרת. והרבה פעמים הייתי מוצאת את עצמי תקועה לחלוטין, ולכן זו הייתה שנה שלא הקפדתי בה על כשרויות ברמת רובין ובד״צ עדה חרדית, ואכלתי בגזרת החלבי גם דברים שנחשבים פחות מהודרים.
באותה שנה יום אחד חברה סיפרה לי שהיא החליטה להפסיק לאכול את ההכשר מהדרין ירושלים ולכן היא לא יכולה לשבת איתנו יותר בקפה רימון וכל מיני מקומות כאלה. אני זוכרת שנורא קינאתי בה. אמרתי לעצמי, בזמן שהיא הולכת ומתעלה אני דווקא בשנה של ירידה, פתאום אני פחות מקפידה על ההכשרים שתמיד הקפדתי. שיתפתי אותה בזה והיא אמרה לי, תשמעי, את מסתובבת בצפון הארץ ביישובים שכוחי שם, אין לך כרגע את התנאים המיטיבים להתעקש על כשרות של בד״צ עדה חרדית ודומיה, וזה לא אומר שאת אדם שכשרויות לא חשובות לו, זה אומר שכרגע תנאי החיים שלך לא מאפשרים לך לחיות את הרוחניות הכי הכי גבוהה שאת רוצה, אלא משהו קצת פחות.
אני חושבת שזה נכון לתת מקום לתנאי שטח ותנאי חיים, כי אותה חברה הייתה גרה בבית והייתה אוהבת לבשל, ותמיד הייתה קונה בסופר שמתחת לבית ומבשלת, ולא הייתה מתמודדת עם ימים שלמים מחוץ לבית בלי אוכל, ולכן היא יכלה לקבל על עצמה את הקבלה הזאת של ההידור בכשרויות.
עכשיו, אני לא באה לתת לגיטימציה חלילה לעגל פינות ברוחניות. אני פשוט חושבת שזה דבר שקורה, בין אם ניתן לגיטימציה ובין אם לא. צריך להגיד שזה קורה, בתחומים שונים. אנשים יש להם כל מיני תחומים שהם מתקשים בהם, ולפעמים מעגלים פינות מסוימות.
בעיניי, הדבר הכי גרוע זה לקחת את ה״עיגול פינה״ הזה שהוא זמני ולא אומר שום דבר על המשך החיים שלך. אני לא רוצה שתעצרי בנקודה הזאת ותגידי ״אוקיי בהתאם לאיך שאני מתנהגת עכשיו זה בן הזוג שמתאים לי״. לא. אל תוותרי.
(אני לא נכנסת למבט של בן הזוג האם הוא אמור לרצות אותך במצב כזה או לא, זו החלטה שלו וזה עניין שלו. אני רוצה לדבר עלייך, בסדר?)
אם את כרגע נמצאת בסביבת עבודה, חברה, חיים מסוימים שלא מאפשרים לך לחיות חיים ברמה הרוחנית הכי גבוהה כפי שאת שואפת, זה לא אומר שאת צריכה לוותר על זה. זה לא אומר שבגלל זה את צריכה להכריע שבן הזוג שאת בוחרת לחיים יהיה זה שמותאם לרמה הרוחנית שלך עכשיו. הרבה יותר חשוב לדעת איזה חיים את רוצה לחיות במבט הרחב והארוך. איזה סגנון של בית את רוצה להקים.
אל תתפשרי על הרמה הרוחנית של החיים שאת רוצה לחיות, גם אם את עכשיו לא מקיימת את הכל בדקדוקים של מאה אחוז. ולא, זה לא לעשות שקר בנפשך, וזה לא לשקר על הבחור, כי את תספרי לו הכל. זה פשוט לא לוותר על עצמך, לא לוותר על החיים הרוחניים שלך, ובעיקר, לא לקחת נפילה זמנית ולהפוך אותה לאורח חיים קבוע.
